התקשורת היא חלק מחיינו מרגע מרגע הולדתנו ועד מותנו, התקשורת עוזרת לנו בדיאלוג הפנימי שלנו ועם העולם סביבנו..
בני אדם אומנם דומים זה לזה בצרכים שלהם. הם זקוקים לחום, קירבה, אהבה, וקבלה, אך עולמם הפנימי שונה, וזאת בשל שכול אדם חווה ילדות אחרת, וצבר חוויות אחרות, ולכן פיתח והסתכלות סוביקטיבית על העולם.
לא פעם אנו רואים באחרים, אחראים לרווחתנו. אם זה ההורים, בני זוג או אחים ולכן פעמים רבות באופן לא מודע, או אפילו מודע, אנו מאשימים אותם, שלא הצלחנו, שלא טובה לנו. אופציה זו של ראיית האחר כאשם במה שקורה לנו, חוסמת אותנו מלראות אופציות נוספות, למילוי הצרכים שלנו.
תקשורת המקרבת, היא שיטה שפותחה בשנות ה-60, על ידי דוקטור מהרשל רוזנברג, פסיכולוג קליני. הוא הושפע מעקרונות האי אלימות של מהאטמה גנדי, ומרטין לותר קינג, ומהגישות ההומניסטיות של קארל רוג’רס, ומרטין בובר.
גישה זו מציעה כלי יישומי לפיתוח יחסים, היא מעודדת התייחסות, לקחת אחריות על התוצאות הבחירות שלנו. במודל זה אנו צריכים להפריד בין תצפית, לפרשנות, בין רגשות למחשבות, ובין צרכים, לבקשות, וכול זאת כדי לחולל חיבור עמוק ואמתי, ביננו לבין הזולת.
כאשר אנו מדברים מתוך העולם הפנימי שלנו בגלל ההיסטוריה שלנו אנו יכולים לא להיות מובנים לצד השני. לכן תקשורת מקרבת מקדמת שיתוף של הצד השני במתרחש בתוכנו באמצעות התייחסות לצרכים ולרגשות שלנו שתביא לשינוי ביחסים. כך דרך השיתוף ניצור דיאלוג. ובמקרה של קונפליקט האדם יעלה את הצורך שלו באותה סיטואציה, אותו הצורך שלא התממש. הוא יתאר מהו הדבר החשוב, אותו היה צריך, ולא קיבל עליו מענה. מכאן שיש לשים לב כי הבקשה צריכה להיות ברורה, כדי להגדיל את הסיכויים למילוי הצורך.
שיטה זו, מציעה כלים לתקשורת, שמגבירה את החיבור לעצמנו, ובמקביל גם לאחר. במקום לשפוט התנהגויות, בעיקר במצבי קונפליקט, ולרצות שאחרים ישתנו אנו מתקשרים בעזרת המודל.
למעשה בדרך, זו אנו מביעים בבהירות את המתרחש אצלנו, אך בצורה מכבדת, ומפורשת, שלא משאירה מקום להתנצחויות, ומאבקי כוח, אלא לדיאלוג מכבד, ופתוח.
המאמר באדיבות ורד רחמן יועצת זוגית
